קקטוס

  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

כֹּה נְעִימִים וַאֲדִיבִים הֱיִיתֶם לִי:
תְּנוּעָה מְרַעֲנֶנֶת, חִיּוּךְ עַל הַפָּנִים.
מֵחַלּוֹנִי שָׁם עֲרוּגָה פָּרְחָה
בָהּ פֶּרַח קַקְטוּס צְהַבְהַב
נִפְתַּח בַּצָּהֳרַיִם וְעִם לַיְלָה נִסְגַּר.
 
בֹּקֶר אֶחָד הֶעָלִים הַטְּרִיִּים
הוֹשִׁיטוּ לִי יָד, קָרְאוּ לִי לָצֵאת.
בַּחַלּוֹן לֹא הָיָה מַעֲצוֹר,
לִקְרָאתִי הוּא נִפְתַּח
נָשַׁמְתִּי עֲמֻקּוֹת וְיָצָאתִי.
ופֶּרַח הַקַּקְטוּס כִּלָּה אֶת עַצְמוֹ.

פורסם בעיתון "הארץ"

  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *