הוא והיא על הים

הוּא הִגְשִׁים אֶת חֲלוֹמוֹ לִחְיוֹת עַל הַמַּיִם,
לִסְפֹּג לְקִרְבּוֹ אֶת הַתְּנוּדוֹת,
לְהַפְלִיג כָּל בֹּקֶר לְעֵבֶר הַתְּכֵלֶת.
הַיָּם נִרְאָה לוֹ מָלֵא בְּדִיּוּק:
לֹא גָּדוּשׁ וְלֹא מָחוּק.
הוּא הִתְאַהֵב בָּאִשָּׁה
שֶׁשַּׂעֲרוֹתֶיהָ בְּגוֹן הַחְמָרָה,
דִּשְּׁנוּ אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו הַמְלַטְּפוֹת
וְנָתְנוּ לוֹ כֹּחַ.
הִיא אָהֲבָה לִיצֹר צוּרוֹת מִן הֶעָפָר,
דְּבוּקָה לַמַּגָּע הַמֶּחְצַבִּי וּלְעִבּוּדוֹ,
מֵאָז וּמִתָּמִיד הִזְדַּקְּקָה לְקַרְקֵעַ,
אַךְ הִסְתַּקְרְנָה וְעָבְרָה לָגוּר אֶצְלוֹ.
לְאַחַר תְּקוּפָה קְצָרָה הִתְגַּעְגְּעָה לַגְּוָנִים הַחוּמִים
שֶׁהֵפִיחוּ בָּהּ יְצִירָתִיּוּת.
מִכָּאן וְהָלְאָה הֵחֵלָּה לְהִתְפּוֹרֵר לְגַרְגִּירִים צְפוּפִים
וְהַמַּיִם לֹא הִצְלִיחוּ לְחַלְחֵל בָּהֶם.