המחלה

אֲהוּבִי חוֹלֶה.
בְּעֵינָיו הַמַּחֲלָה הִיא זְבוּב חוֹל
שֶׁטָּעָה בְּדַרְכּוֹ וְעוֹד יֵצֵא הַחוּצָה
אֶל הַתְּלוּלִיּוֹת.
הוּא מַשְׁכִּים בַּבְּקָרִים לְסִיּוּר בַּבַּיִת וּתְהִיָּה,
אוּלַי יְגַלֶּה אֵיךְ לְהַגְנִיב מִתּוֹכוֹ אֶת הַזְּבוּב
שֶׁבַּחוּץ, בַּמֶּרְחָבִים, לֹא יִהְיֶה יוֹתֵר מִכֶּתֶם זָעִיר,
אֵיתָנֵי הַטֶּבַע יִמְצְצוּ אֶת הַכְּנָפַיִם הַמּוּרָמוֹת וְיִירְקוּ אוֹתָן הַרְחֵק.
אֲנִי קוֹרֵאת בַּסְּפָרִים, בָּאֲתָרִים,
כְּאִלּוּ הֵם עֵינִית מְיֻחֶדֶת לַהֲצָצָה בְּמַחֲלָתוֹ:
דֶּרֶךְ עֲקַלְקַלָּה מְנֻתֶּבֶת בָּהּ.
אֲהוּבִי מְמַהֵר לְסוֹבֵב אוֹתִי מֵהָעֵינִית
מַצְמִיד אֶת שְׂפָתָיו לִשְׂפָתַי
וְהַזְּבוּב מֵצִיץ מִגַּלְגַּל הָעַיִן.